החלטה בתיק עת"א 5343-12-11

עתירה בה מתבקש בית המשפט להורות למשיב להפנות את העותר לבדיקה על ידי רופא עור מומחה. לטענת העותר הוא סובל מיובש קשה בעור הפנים הגורם לו לגירודים. לטענתו, תנאיי התחזוקה הירודים באגף ההפרדות, הלחות והרטיבות בתא בו מוחזק העותר, גרמו לבעיה הרפואית בגינה הוא מבקש להיבדק על ידי רופא עור מטעם המשיב.

העותר מציין כי נבדק פעמיים על ידי רופא הכלא, שהחליט שאין מקום להפנותו להמשך בירור רפואי על ידי רופא עור.

נטען, כי החלטת שב"ס המבוססת על בדיקה של רופא בית הכלא, שאיננו רופא עור מומחה, היא החלטה בלתי סבירה ויש להתערב בה.

העותר מרצה מאסר בן 5 וחצי שנים, בעבירות הריגה, חבלה גופנית חמורה ותקיפה. החל לרצות מרצה מאסרו  באפריל 2009.

העותר הינו אסיר הפרדה, ומוחזק באגף ההפרדות.

המשיב מתנגד לעתירה.

בכתב התשובה נטען כי טענותיו של העותר נבדקו ונמצא כי האסיר מעולם לא פנה לצוות המרפאה ולרופא היחידה בקשר לבעיית הגירודים וגם לא התלונן על כך במסדר חולים המתקיים כל יום חמישי באגף ההפרדה. באת כוח המשיב מציינת כי העותר יוזמן למרפאה וייבדק על ידי רופא המרפאה, ובמידה ויהיה צורך יופנה לרופא עור מקצועי.

נטען כי על פי הוראת סעיף 17 לפקנ"צ 40.44.00 שכותרתו  "הטיפול הרפואי באסיר" רשאי העותר להשיג על החלטת רופא היחידה, ולהזמין רופא מומחה בתשלום מטעמו.

לפיכך נטען כי התנהלותו של המשיב סבירה ואין להתערב בה.

בדיון בפני ביום 5.2.2012 הציגה באת כוח המשיב מסמך (מ-29.1.2012) ממנו עולה כי העותר סירב להילוות לבדיקת רופא שנקבעה לו באותו יום, אצל רופא הכלא.

בתגובה לכך, ציין ב"כ העותר כי הבדיקה הייתה אמורה להתבצע אצל רופא מתחום הרפואה הכללית והעותר סירב לצאת לבדיקה מאחר והרופא הכללי כבר הביע דעתו בעבר לגבי מצבו והוא הבין שאין טעם בבדיקה נוספת. ב"כ העותר ביקש שבית המשפט יורה לקחתו לבדיקה לרופא עור.

בהחלטה שניתנה על ידי באותה ישיבה הוריתי שהעותר ייבדק על ידי רופא המרפאה תוך 4 ימים ותינתן חוות דעת בעניינו.

בדיון שהתקיים היום בפני הציגה ב"כ המשיב לעיוני גיליון טיפולים מתאריך 7.2.2012. כעולה ממסמך זה העותר נבדק על ידי רופא "מתלונן במשפט על פצעים בפנים. בבדיקה ללא פצעים בפנים וללא סימני צלקות מפצעים. נשלח חוו"ד למשפט שעל פי בדיקתי היום אין צורך בבדיקה נוספת של רופא עור". לטענת ב"כ המשיב על פי נוהלי מחלקת רפואה (מס' נוהל 02-3009) סעיף 3 שעניינו הפניית אסירים למרפאות הייעוץ " הפניית אסירים למרפאת הייעוץ תיעשה על פי שיקול דעתו המקצועית של הרופא המטפל..." משכך, החלטת הרשות הנסמכת על שיקול דעתו המקצועית של רופא המרפאה, היא החלטה סבירה.

ב"כ העותר טען כי לא מדובר באסיר המטריד את המערכת הרפואית של שב"ס וזוהי פנייתו הראשונה. משכך, יש להאמין לו שהוא סובל מגירודים ולהפנותו לרופא מומחה. לטענתו, בדיקה של רופא כללי איננה דומה לבדיקה של רופא מומחה ולא די ב"הסתכלות שטחית" כדי לקבוע שהוא לא זקוק לרופא מומחה. הסניגור סמך בקשתו, בין השאר, על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בעת"א 55306-11-11.

נטען כי העותר ממשיך לסבול מגירודים ואילו היה אדם חופשי היה פונה לרופא, אבל בהיותו מוחזק בשב"ס מוטלת החובה על שב"ס לדאוג לבריאותו.

בתום הדיון נתתי דעתי לכך כי  על פי המסמך החתום ע"י רופא הכלא, "העותר התלונן במשפט על פצעים בפנים ובבדיקה לא נראו על פניו של העותר פצעים בפנים וללא סימני צלקות". חיפשתי בעתירה ובפרטיכל ולא מצאתי תלונה המתייחסת לפצעים בפנים. העתירה מתייחסת לגירודים. הדיון בבהמ"ש נסב סביב בעיית הגירודים והחלטת בהמ"ש התיחסה לטענה הנ"ל. לא מצאתי בגליון הטיפולים שהוצג בפני על מה סמך הרופא כאשר ציין "מתלונן במשפט על פצעים בפנים".

לאור האמור לעיל , תציג ב"כ המשיב לא יאוחר מיום 19.2.12 התייחסותו של רופא הכלא לאמור לעיל.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה  היום,  כ' שבט תשע"ב, 13 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: